<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב טובי בר מתנא</h1>
<h2>דף קנב:</h2>
רב טובי בר מתנא היה בימי רבה ואביי ונח נפשיה בימי אביי, דה"ג בפ' ואילו מגלחין ההוא טבחא דאתפקר ביה ברב טובי בר רב מתנא אימנו עליה אביי ורבא ושמתיה לסוף אזל פייסיה, אמ' אביי היכי נעביד לשרי ליה לא חל עליה שמתא תלתין יומין וכו', ובסדר מר זוטרא חסידא עיין דכתב' שם הילכ' נידוי דשבעה ושלש' וחילוקי אפיקרותא ושמתא דעל עסקי ממון. ורב טובי בר מתנא חסיד גדול היה, גר' בחזקת הבתי' הל' אילו דברי' שיש להם חזקה [ב"ב נ"ח ע"א], ההוא אמגושא דהוה מחטט שכבי כי מטא מערתיה דרב טובי בר מתנא תפסיה אתא אביי בעא מטותא מיניה ושבקיה (לישנא) [לשנה אחריתי] הדר אתא תפסיה בדיקניה אתא אביי לא שבקיה עד דאייתי מספרא וגזייה לדיקניה, ונ"ל שכשבא אותו מגוש לחטט שמחדש נח נפשיה דרב טובי ומפני התכריכין הלך ליטול ותפשיה, ומה שהמתין עוד שנה כדי שיעברו י"ב [חודש] כדאית' בשבת בשלהי פ' שואל אדם [קנ"ב ע"ב], דתניא כל י"ב חדש הגוף קיים ונשמה עולה ויורדת לאחר י"ב חודש הגוף בטל ונשמה עולה ושוב אינה יורדת, והמתין עד שהיה סבור שאף לצדיקי' גמורים מורע כן וחזר אל המערה או בשביל תכריכין שלו שהיה יודע שעדיין קיימין או בשביל שמא מחדש קברו באותה מערה בכוך ורצה ליטול התכריכין או להעלות באוב והוא לא ידע שאותה מידה אינה נוהגת בצדיקים גמורים כדאית' הת' אמ' רב מרי עתידי צדיקי דליהוו עפרא שנ' וישוב העפר על האר' כשהיה ור' אחי בר יאשיה מוקי לקרא שעה אחת קודם לתחיית המתים דאף הוא לא שלט בו רקבובית ושוכב בכבודו של עולם דהא גששיה רב נחמן בר יצחק וחזא דהוה ביה מששא (כמו מיתי מדבר) ואף רב טובי כיון דתפסיה בדיקניה לההוא מגוש ש"מ דהוה ביה מששא כמו מיתי מדבר כדאית' באגדה דהמוכר את הספינ' [ב"ב ע"ג ע"ב], וי"ל כשם שאין גופן כלה ואינו רקב אף לבושיהן ותכריכיהן קיימין ואינם כלים דהכי נמי מסקינ' במיתי מדבר שאף חוטי ציציותיהן היו קיימין וכיון שגופן קיים י"ל כשם ששאר מתים עד י"ב חדש גופן קיים ומפני שהגוף קיים נשמה חוזרת ועולה ויורדת וכשבטל שוב אינה אף צדיקים לעולם כן כל זמן שגופן קיים נשמה חוזרת ומבקרת הגוף, ומה שאמרו שהגוף קיים כל י"ב חדש לא שכולו שלם שהרי דבר הולך ורקב על יד על יד עד שלגמרי אין שם בשר אלא עצמות כדאית' בנגמר הדין [סנהדרין מ"ו ע"א] שלאחר י"ב חדש היו מלקטין עצמות הרוגי ב"ד ומביאין אותן לקוברן אצל אבותיהן ואעפ"כ כיון שהוא כמו ששלדו קיימת חוזרת וכ"ש הצדיקים שגופן ממש שלם שחוזרת, והא דא"ל ההוא מינא לר' אבהו אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות ומונחות תחת כסא הכבוד אובא טמיא היכא אסקיה לשמואל בנגידא וא"ל התם בתוך י"ב חדש הוה וכדתניא וכי לר' אבהו [לא] פשיטא ליה ששמואל הנביא בכבודו של עולם הוא שוכב ששקלו הכתוב כמשה ואהרן משה ואהרן בכהניו [תהלים צ"ט] אלא שאמר לו דבר הנשמע לו שאין המינין מאמינין שגוף הצדיקי' קיים אלא כשאר בני אדם, ונ"ל דבעל אוב המעלה את המת כגון אותה שהיתה בימי שאול כל י"ב חדש יכול להעלות בכל מקום שהוא קבור אע"פ שאין קברו רק שיהא במקום קברות שהרי כשבא שאול המלך אצל בעלת האוב מיד אמרה לו את מי אעלה לך ואמרו רבותי' שכך אמרו אם מאותן שאמרו מי השם שישמע בקולו כלומ' מן האומות או מאותו שאמרו מי כמוך באלים השם ואמ' לה שמואל רבן של נביאים העלי לי, ובטוחה היתה במקום שהיתה להעלות כל מי שיאמר לה להעלות, אבל לאחר שהגוף כלה נר' שאין כח להעלות אם לא שיטול עפר קברות של נקברים או בהשבעה בקיטור לשיד להביא נשמת מי שרוצה לשאל בו ולשואלו ותמונה אין נראית אלא שומע מה שמדבר לפי שהמעלה הגוף בעל אוב הוא רואה ואינו שומע והנשאל שומע ואינו מדבר ומי שאין צריך לא רואה ולא שומע כדאית' בויקרא רבה בפרש' ואיש או אשה כי יהי' בהם אוב או ידעו' [פ' כ"ו] ובאגדה דשמואל [פ' כ"ד] אבל לאחר זמן גדול שכבר כלה הגוף אע"פ שנשאלים אין רואין לא גוף ולא שום דבר דאי לא תימ' הכי הרי טיטוס הרשע שחיק עצמות [גיטין נ"ו ע"ב] לא נקבר שהרי צוה לשרוף את פגרו ואת העפר לזרות על פני המים של שבע ימים ואפי' הכי אסקיה אונקלוס בר קלוניקוס בנגיד' וכן את בלעם הרשע שחיק טמיא וכן את המסית והמדיח שנרקבו ושבלו צורתם וצורם מכמה שנים, והיאך איפשר אלא כמו שפרשנו שהרי מכמה עניינים הן בעלי האובות יש נשאל בגלגלת ויש מעלה בלא קיטור ויש שאין יכול להעלות אלא א"כ יקטר לשיד לחברו כדאית' בפ"ד מיתות [ס"ה ע"א] ובפ"א דכריתות [ג' ע"ב] על משנת בעל אוב, ובסדר רב חביבא בר סורמסי הבאתי מימרא זו דרב טובי בר מתנא ומעשה בני ר' חייא שאמרו אילו ידע אביהן בצער דאיקר תלמודיהו, ומעשה דר' מני דאשתטח אקיבריה ועיין התם דכל שהוא כבוד חכמים וצורכם אע"פ שיש מי שאומ' ומי ידעי' אפי' הכי כגון כלב שנשתטח אמערת אבות כעניין זה יודעים לקיים יגל יעקב בקבר בשמחת ישראל וישועתן ושלותן כדאית' באגדה.
